תיאטרון אורורה

תיאטרון בובות לילדים

במאה ה-19, במקביל להתרחקותה ההדרגתית של התרבות המערבית מן השורשים הפרימיטיביים, האנימיסטיים והאי-ראציונליים שעמדו במקורו של תאטרון הבובות, היא הגיעה, כאמור, גם לנקודת מפנה ביחס לתפיסות הילדות. כפי שציינתי לעיל, המפנה התרחש במידה רבה בהשפעת השינויים שחוללה המהפכה התעשייתית. מכל מקום, מנקודה זו ואילך נתפסים תאטרון הבובות וגם סיפורי עם ומעשיות, כתחום הקשור לילדים (Bell, 2014, 45). הסבר אפשרי לכך הוא שאת הלך הנפש של הילד מאפיינת במידה רבה התפיסה האנימיסטית, הרואה כל דבר כבעל חיים ונשמה משלו. האפשרות של הילד "להאמין שמה שהוא רואה קורה באמת, היא משוכללת יותר. (מבחינתו) כשהבובה קמה לחיים, במציאות המשנית של הבמה, היא באמת קמה לחיים" (נעמי יואלי בראיון עם הדס עפרת, מוזכר אצל: עפרת, 2008, 169). פיאז'ה עמד על כך שאת מחשבת הילד הצעיר, עד גיל 8 לערך, מאפיינת התפתחות הדרגתית מובנית שבבסיסה 'גישה ייצורית' מיתולוגית השואפת למצוא ולהמציא הסבר להיווצרות העולם והאובייקטים שבו (פיאז'ה, 1979, 311).[1] בעזרת משחק פלסטי וחושי בחומר, ובמיוחד בחומר טבעי ובאובייקטים הנוצרים ממנו, יכול הילד לגלות את העולם החומרי והמשתנה באמצעות חושיו ותחושותיו, ואף לפתח בעצמו כלים לשם חקירתו בהתאם להעדפותיו ולקצב האישי שלו (שקד, 2017, 15). פיאז'ה עמד על כך שאת מחשבת הילד הצעיר, עד גיל 8 לערך, מאפיינת התפתחות הדרגתית מובנית שבבסיסה 'גישה ייצורית' מיתולוגית השואפת למצוא ולהמציא הסבר להיווצרות העולם והאובייקטים שבו (פיאז'ה, 1979, 311).[1] בעזרת משחק פלסטי וחושי בחומר, ובמיוחד בחומר טבעי ובאובייקטים הנוצרים ממנו, יכול הילד לגלות את העולם החומרי והמשתנה באמצעות חושיו ותחושותיו, ואף לפתח בעצמו כלים לשם חקירתו בהתאם להעדפותיו ולקצב האישי שלו (שקד, 2017, 15).

​